לאסי רימון מושלם משלושה מרכיבים לארוחת החג

שמתי לב, שיש איזשהו קו מחבר בין הפירות של העונה הזו. (אגב, מי שרוצה רק מתכון יכול לגלול למטה...)

הסתכלתי על הפירות שגדלים סביבי בישוב: רימון, חרוב, גויאבה תותית, עוזרר, שיזף סיני, פרי עץ המיש, אגוז מלך...

הם קטנים או וגם בעלי אופי זרעוני. תמציתיים ומכילים ריכוז של מה שהם.

מתוקים ועצמתיים, דחוסים ויבשים יותר מפירות הקיץ או החורף, כמו למשל אבטיח או תפוז.

אה, ולפירות הנפלאים הללו יש איזה ניחוח ארצי, עתיק.

ולמה זה ככה? למה עכשיו יש את אלה ולא אחרים?

הראש שלי מנסה להבין. מתוך אינטואיציה אני חשה את העונה הזו כנקודת שיא,

או סוף, של שנה שלמה שעברה על הכל - אנשים, צמחים, תהליכים, עולם.

הכל מתרכז ומתנקז לעכשיו, ועכשיו, משום מה מרגיש כמו רגע לפני...

כי יש שקט חזק חזק, שקט שלפני הגשם, הרוח, הסערה.

זהו זמנם של הדברים שחיכו יפה יפה עד עכשיו, ויש להם את הדרך המיוחדת רק להם, להופיע.

להיות, לשרוד, ולהביא את ההזנה שבאו להביא בדיוק עכשיו, כשכל כך צריך אותם.

אני חושבת שהעונה לראשונה באמת התחלתי להבין את הרימון. אולי זה כי נועם כל כך אוהב לפרק אותו ולאכול אחד אחד, ואני נהנית מהמחזה. ואולי כי נשביתי ביופיו, ובמגוון גווניו. יש את הכהים, שהם חמצמצים יותר, ויש את הבהירים שלפעמים הם כל כך מתוקים. המראה הזה נראה לי כמו אבני חן יקרות ונדירות בכל פעם מחדש.

טוב, בואו ניגש לארוחת החג - אני תמיד אוהבת לגוון בפרטים הקטנים. כמובן שגם העיקריות חשובות, אבל אם רוצים אפשר ללכת על בטוח, ופשוט - להכין כמה מנות טובות וקלאסיות, ולהפציץ בסלטים, בקינוח ובשתייה.

יש כאן וגם כאן מתכונים לסלטים משובחים ומעניינים מלאי צבע וחגיגיות. ועכשיו...

אז מה דעתכם על לאסי רימון?

למשקה הנהדר הזה לא צריך הרבה. רק שלושה מרכיבים, ואפשר להגיש אותו בכל אחד משלבי הארוחה.

הוא שווה, הוא פרווה ועם זאת ויש לו מרקם ומושלם.

הערה חשובה - השתמשתי ברימונים שקטפתי בישוב. הגרגרים היו מהסוג הבורדו-אדם כהה, וזה הוסיף המון לצבע. אז זה בסדר גם אם נפלתם על רימון ורוד בהיר, אני מניחה שהטעם יהיה נהדר, רק קחו בחשבון שהצבע של המשקה יצא אחר ממה שבתמונות.