מרק אהבה

גם לי היו כל מיני תכניות לקיץ הזה תכננתי לפרסם פוסט רק כשהמלחמה תיגמר. נחכה, אמרתי. נסתום את האף והאוזניים עד שיעבור. אחר כך יהיה יותר טוב, ובכלל לדבר על מה שלא שייך למצב מרגיש חוצפה, אז איזו זכות יש לי לכתוב על הנאות, על אוכל? והנה מצאתי את עצמי נעה בין העוצמות של מה שקורה מסביב לבין העולם הפנימי שלי, לשם אני בורחת מדי פעם כדי לשמור על איזון ושמחת החיים. אני לא עושה את זה בלב שלם, חשוב לי לציין. ובכל זאת - לכל אחד מאיתנו יש את הדרך שלו לברוח, לא כך? לכל אחד יש את הפעולות האלה, האוטומטיות כמעט, הטבעיות לו, כדי לנסות להשקיט משהו שם בפנים. יש מי שמחובר באינפוזיה לחדשות, ויש את אלו שכותבים בפייסבוק על המצב, ויש את מי ששותק ומקשיב, ויש את המתנדבים, והאומנים, ויש את המפגינים, ואלו שבכל הכוח נאחזים בשגרה. ויש מי שאין להם בחירה - אנשים שנולדו בזמן ובמקום הלא נכון, אנשים שנמצאים קרוב יותר למלחמה או בתוכה בלי שביקשו. להם אין אפשרות לכתוב בלוגים, לקוות להגשמה עצמית, או פשוט לחיות חיים שקטים ורגילים. ובכל זאת אי אפשר לחכות ולא נכון לחכות. כמו תבשיל שנחתך בפנים ויושב ומתערבב ומבעבע וחייב לפרוץ החוצה כי די כבר.

סליחה אבל אפשר להיות נאיבית? ואופטימית?

הנה זה בא:

כשכל אחד עושה טוב בסביבה הפרטית שלו, ככה נהיית עוד אהבה בעולם. כי אין לי סיבה אחרת להמשיך. אוקיי? תודה.

חם בלב וקר בפה - מרק ירקות ומקפא יוגורט מרק האהבה לא קיבל את שמו יש מאין. הוא חייב להיעשות באהבה, אחרת עדיף לוותר מראש. המרק הזה עבר גלגולים רבים, נעשה במקומות שונים, בארצות שמעבר לים, ואנשים רבים זכו לטעום ממנו. לחברים, למשפחה, לאהובים. המצרכים משתנים אבל האהבה נשארת. אז בתכלס זה לא ממש משנה איך בדיוק חותכים, מטגנים, וכמה מלח שמים בסוף. העיקר הוא לאהוב, לאהוב את העשייה, ותוך כדי לחשוב על מי שיאכל את המרק, ולהרגיש את החום מתפשט בלב ככל שהתהליך מתקדם.

וככה זה הולך:

לילה לפני ההכנה שוטפים ומשרים במים 100 גרם חומוס אתיופי (נקרא גם חומוס שימברה) – חומוס מעודן שניתן לקנות בחנויות טבע. החומוס הזה לא מצריך בישול מקדים אלא רק השרייה, והוא יסתפק בבישול בתוך המרק.

באותו הלילה גם מכינים את מקפא היוגורט: * גביע יוגורט 2.8 אחוז שומן * כוס עשבי תבלין ירוקים טריים - בזיליקום, נענע, טימין, אורגנו. * כפית גרידת לימון * 2 שיני שום כתושות * רבע כפית מלח (רצוי מלח עשבים) בקערה מערבבים את הכל ומוזגים אל תבניות קרח מסיליקון (שתים יספיקו), מכסים בניילון נצמד ומכניסים למקפיא.

ולמחרת מכינים את המרק * רבע כוס שמן זית (אין מה לעשות. חיים רק פעם אחת) * 5-6 שיני שום קלופות, חתוכות לרבעים * בצל סגול חתוך לקוביות * 2 קישואים חתוכים לרצועות של 5X1 סמ * 3 תפוחי אדמה חתוכים לקוביות * 5 גזרים פרוסים לפרוסות עגולות דקות * 100 גרם חומוס אתיופי שהושרה במים לילה לפני * שתי כפות סוכר חום * תבלינים – מלח, פלפל, פפריקה, כורכום, ואבקת מרק טבעית. * בערך 2 ליטר מים * צרור סלרי שלם * צרור פטרוזיליה חצי קצוץ וחצי שלם * שתי כוסות עלי תרד * מיץ לימון

בסיר גדול מניחים את שיני השום ומוסיפים את שמן הזית ומטגנים על אש חלשה מאוד כ-15 דק. מוסיפים את הבצל, אחרי 10 דק מוסיפים את הגזרים, ואחרי עוד 10 דקות מוסיפים את הקישואים, תפוחי האדמה, והחומוס. מפזרים את הסוכר החום וממשיכים לטגן כמה דקות נוספות. מוסיפים את התבלינים, מערבבים ומוזגים מים עד למעלה, מכסים ומביאים לרתיחה. מבשלים על אש קטנה כשהמכסה מעט פתוח שעתיים לפחות. כרבע שעה לפני כיבוי האש מוסיפים את הסלרי והפטרוזיליה. ולבסוך מוסיפים את עלי התרד ומשאירים מעט להגשה.

הגשה מוזגים את המרק לקערה, מניחים כמה עלי תרד, שתים-שלוש קוביות מקפא, וסוחטים מעל הכל לימון.

אם עקבתם אחרי ההוראות במדויק שתי תופעות סבירות להתרחש:

1. כשהמרק יהיה מוכן אתם כבר לא תהיו רעבים מרוב התרגשות, ומהידיעה שעשיתם דבר טוב. 2. קולות עונג, דמע, צחוק מבולבל– כל אלו סימפטומים אפשריים של מי שיאכל את המרק.

הישענו אחורה ותנו לעצמכם ליהנות מזה.

#מרקירקות #מרק #מתכוןמרקמיוחד #מרקיםמיוחדים #מרקירקותעשיר #מתכונימרקים #מרקטעים