The show must go on!

הי חברים יקרים, הרבה מים זרמו בכיור המטבח מאז העליתי את הפוסט האחרון לבלוג. ובכן, במהלך הזמן הזה הספקתי ללמוד, לנהל מסעדה קהילתית, למצוא את אהבת חיי (!), לעבור לגור ביער מאכל, להכיר הרבה חברים חדשים, ועוד כמה דברים, אבל נראה לי שזה מספיק בינתיים. אני מרגישה צורך לשחרר את רגשות האשמה על זה שנעלמתי לכל כך הרבה זמן... היו לי רעיונות, וכבר התיישבתי לכתוב, וזה פשוט לא קרה. אולי זה אפקט השמיטה שחל עליי, או העומס, או זה ש"לפעמים החיים מורידים אותי על הברכיים" (המשורר מוקי). אך מה זה משנה בעצם? הנה אני כאן. כותבת לכם, ולי, ממשיכה הלאה. אספר לכם קצת על המקום שאני גרה בו - ואולי צריך ללכת קצת אחורה, אל המפגש שלי עם אסף, בן זוגי האהוב. כבר בשיחה הראשונה חלקנו תשוקות משותפות - האהבה לטבע, לגידול עצים, צמחים, ושאר ירקות. וגם החלום לגור בחווה, שתהיה בית וגם מקום שבו נגשים את עצמנו בעשייה משותפת. גם אתם שומעים את הכינורות ברקע? עכשיו מגיע החלק של המציאות: עשינו מחקר, טיילנו בארץ וביקרנו חוות. ראינו מקומות וקהילות, ולבסוף הגיעה הזדמנות להצטרף לפרויקט של יער מאכל בכפר בן-נון. זהו שטח של משפחה מקומית, אותו שטח שיש למשפחות במושב מאחורי הבית. המשפחה למדה את יסודות הפרמקלצ'ר (זו לא קללה - זו קיימות) ולפני כשנתיים החליטה לתכנן וליצור בשטח מערכת חקלאית שתטיב עם האדמה, עם הסביבה ועם האנשים שחיים בה, יער מאכל שמה. מהו יער מאכל תשאלו את עצמכם? לזה הייתי רוצה להקדיש פוסט שלם, אבל כדי שלא תהיו תלויים באויר, אתן לכם רקע קצר: זוהי מערכת חקלאית שמתחקה אחר דפוסים ותבניות של יער טבעי ומשתמשת בעקרונות אלה על מנת להשיג יציבות אקולוגית (כמו שביער אף אחד לא מדשן או משקה ועדיין היער משגשג). כך למעשה נוצרת מערכת אשר "מגדלת את עצמה", רק בניגוד ליער הטבעי יער המאכל מתוכנן כך שיעניק לאדם תנובה ויספק את צרכיו הבסיסיים. בניית היער זה תהליך מתמשך וניתן לראות את התייצבותו הראשונית רק לאחר שבע עד עשר שנים, בשלב זה שהמערכת משגשגת, היא מניבה שפע רב- לא רק של פירות, בשביל רווחת האנשים שחיים סביבה, אלא הרבה יותר מכך - מושכת מגוון בעלי חיים, מעשירה את הקרקע ויוצרת סביבה מגוונת ועשירה בעלת מראה טבעי. זה רק מידע בסיסי. מי שמתעניין יכול למצוא עוד מידע על יערות מאכל כאן: https://sites.google.com/site/foodforestisrael/project יש חברים שבאים לבקר אותנו ומופתעים. איפה היער? טוב, התינוק הזה עוד צריך לגדול. היער צעיר - רק בן שנתיים. ואני רואה ומרגישה כמה מאמץ ועבודה נעשתה ונעשית כדי לפתח אותו. וגם רואה איזה ילד יפה הוא יהיה כשיהיה גדול, היער הזה. זוכרים את הימים הכי חמים שהיו הקיץ? אלו היו הימים הראשונים שלנו כאן... כיף גדול זה לא היה. חום, שמש, וקוצים שמגיעים מעל הראש. לקחו כמה שבועות עד שאפשר היה להבין מה סביבנו. רוב העבודה הייתה עישובים ואני נתתי בראש עם החרמש וגיליתי צדדים נוספים של גבריות חבויה בתוכי. הקוצים נפלו על הקרקע ומיד התחיל להתגלות היופי לעינינו. יופי כזה שרואים בילד שמטפחים ומגדלים. הרבה פירות לא היו בקיץ הזה. העצים עוד צעירים.

הצמחים השתלטו על החיים שלי!

אז מה בכל זאת יגיע למטבח שלי? חמדנית שכמותי. תוך כדי העישובים, שמחתי לגלות -המון- סוגים של שיחי תבלין ובשפע. חלק מהשיחים נמצאים ליד עצים שקטנים מהם, ושותים להם את המים - אז צריך היה להקטין אותם כדי שלא ישתלטו על העץ הקטן שמנסה לגדול. חלק מרוחקים, ואף אחד לא מגיע אליהם - לא חבל? חלק ענקיים ומשתרעים - צריך לספר אותם, ואחרים פשוט לא צמחים של חורף - העלים שלהם מצהיבים, כדאי לגזום, ולשמור את העלים הנהדרים והריחניים האלה לתה של החורף. בלי כוונה מראש ובלי לשים לב מצאתי את עצמי פותחת בית מלאכה קטן לייבוש שיחי תבלין - גרניום לימוני, טימין, רוזמרין, שיבא, לואיזה, נענע, זעתר, זוטא, מרווה, לימונית. לכל צמח תכונות מדהימות משלו, ויכולות ריפוי המיועדות למכאובים או בעיות אנושיות אחרות. אני מאוד חדשה בתחום, מוזר להגיד את זה, אבל אני מרגישה משיכה עצומה לצמחים האלה. קניתי כמה ספרים שעוזרים לי להבין ולחקור את הסגולות של הצמחים, איך אפשר ואיך כדאי להשתמש בהם, ולמה? התחלתי בקטן, עוד אין לי מכונה שמפיקה שמנים אתריים (חלום שלי). אז בינתיים - אני בעיקר מייבשת את הצמחים. יש את השימושים המובנים מאליהם - כמו פשוט לעשות תה צמחים טוב. אפשר לנסות כל מיני טעמים חדשים בבישולים: תנסו להוסיף שורש לימונית (למון גראס) למרק בטטה, זה מדהים! במקרה של הלימונית אני מפרידה בין השורש לגבעולים. את הגבעולים מייבשת, ושומרת בקופסה, ואת השורש בשקית במקרר. ויש עוד שימוש נחמד - להכין כריות קטנות וריחניות - פשוט מכניסים אל בד ישן את הצמחים היבשים - כמו נענע, וטמין לימוני למשל, ותופרים. אפשר לתלות על מובייל או סתם כקישוט ריחני לבית. מרגש אותי השפע הזה.

פסיפלורה אחרונה. הקיץ נזכרתי פתאום בשנת 2000 - בכל בית קפה שכיבד את עצמו היה ברד פסיפלורה. זה היה "להיט" כמו שהצעירים של ימינו אומרים. מאז הברד התחלף בקפה קר, וזה התחלף בשייק אסאי.. מה אגיד לכם. אבל תמימה שכמותי אף פעם לא היה לי שיח פסיפלורה ליד הבית. עד הקיץ הזה כמובן. בכל יום קמתי וגיליתי עוד מהפרי המשונה הזה על הקרקע, אספתי, אכלתי, אבל כמה אפשר? מה גם שהבחור לא משתגע על הפרי הנוזלי משהו. אז הנה שניים מהדברים שאפשר לעשות עם פסיפלורה, חוץ מלאכול אותה כמו שהיא:

קרחוני פסיפלורה 1. מרוקנים את הפרי אל תוך בלנדר 2. מוסיפים נענע 3. טוחנים 4. מניחים בתבנית קרח 5. מגישים ליד קינוח, או בתוך יין לבן, או סתם מנשנשים כשחם.

סלסת פסיפלורה חריפה

1. מכניסים שני פלפלים לתנור לחום של 180 מעלות, לארבעים דקות. מוציאים את הפלפלים מהתנור וסוגרים בקופסה לחצי שעה.

2. פותחים את הקופסה ומסירים את הקליפות בקלות.

3. חותכים את הפלפלים לקוביות ומכניסים לקערה עם הפסיפלורות.

4. מוסיפים 2-3 שניים של שום כתוש, שתי כפות שמן זית ומלח.

5. מוסיפים את החריף - אני השתמשתי בפלפל שאטה מיובש - חתכתי מעט מאוד מהקצה - זה כבר יעשה את העבודה. אפשר גם להשתמש בפלפל חריף טרי.

6. מומלץ להוסיף מעט ירוקים - כוסברה/נענע/בזיליקום.

7. להגיש על טוסט/ ליד קציצות/ או כמטבל לנאצ'וס. עם כוס מים ליד :)

בתאבון, עד הפעם הבאה!

#פסיפלורה #מטבל #יערמאכל #יערותמאכלבישראל #יערמאכלבמרכז #פרמקלצר #מתכוןפסיפלורה #כפרבןנון #פירותקיץ #צמחיתבלין